על חפלות וביקורים במחלקת יולדות

**הפוסט כתוב בלשון נקבה אבל בהחלט מיועד לכל ארבעת המינים**

חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ', העשיר השבוע את עולמנו בעוד התבטאות עלובה. הפעם הוא חלק את דעתו בעניין הפרדה בין יולדות יהודיות לערביות בבתי החולים וצייץ בחשבון הטוויטר שלו: "אשתי ממש לא גזענית אבל אחרי לידה היא רוצה לנוח ולא את החפלות ההמוניות המקובלות אצל משפחות היולדות הערביות".

ההתבטאות של סמוטריץ' החזירה אותי שנה וקצת אחורה, לאותו שבוע קיצי בינואר שבו ילדתי את צ'וּלי שלי. ביום וחצי בו שהיתי במחלקת יולדות (כבר לא זוכרת אם א', ב' או ג'), אף אורח לא בא לבקר אותי. לא חברות, לא בני משפחה, גם לא הסבים והסבתות הנרגשים.

הורים עובדים עם אורית כהן יבלונקה – מעצבת בתים עם ילדים

כשהייתי בחודשי הריון מתקדמים, היה לי מגוון רב של מטלות על הראש – החל מבחירת עגלה, ועד לחיפוש רופא ילדים טוב. אף לא אחת מהמטלות, המשימות והדאגות כללה את עיצוב חדר הילדים של העוברית שלי. וכך, בעוד שכל חברותיי ההריוניות דאגו לצביעת קירות אומנותית ובחירת נושא (Theme) לעיצוב החדר, אני הסתפקתי בהדבקה של מלא מדבקות קיר חמודות וזולות שהזמנתי מאיביי מבעוד מועד, על אחד מארבעת קירות החדר – אגב, משימה קשה שארכה כמה שעות ודרשה דיוק, חזון וטיפוס על סולם – לא דבר קל כשאת נמצאת באמצע חודש תשיעי…

את כל הנאמר בפסקה הפותחת לא סיפרתי לאורית כהן יבלונקה, מעצבת חדרי ילדים, כשראיינתי אותה למדור הורים עובדים. בכל זאת, רציתי לשמור על אווירה טובה וגם קצת התביישתי לתאר בפניה את החדר הספרטני של צ'וֹּלי שלי שכולל מיטה, שידת החתלה, ספה נפתחת מרופטת וארון קיר בן 44 שנים. וכמובן – מלא מדבקות קיר חמודות, על קיר אחד בלבד. שני הקירות האחרים הפנויים – ערומים.

אני מודה – לראיין מעצבת חדרי ילדים מלאת השראה, עשה אפילו לי קצת חשק. בהיעדר מוטיבציה לעשות צעד מעשי – אולי כדאי לי לשכור מעצבת חדרי ילדים?

להיות תינוק בחורף הישראלי – עצות מעשיות להורים

וואו, חודש וחצי לא כתבתי. המון זמן! אגב, מרגיש יותר. הרבה השתנה בחודש וחצי האחרונים – צ'וּלי שלי התאקלמה ממש יפה במעון ועושה שם חיים משוגעים ומזג האוויר הפך לחורפי. לפני שאני קורסת לתוך שינת לילה מקוטעת, בא לי לכתוב כמה עצות מעשיות עבור הורים לתינוקות, להתמודדות עם החורף הישראלי.

6 עצות לאם הטרייה

ממרום 9.5 חודשי הורות ובלי הקדמה ארוכה (שלא כהרגלי), אני מגישה לך, האם הטרייה, שש עצות מגוונות:

1. גם לאבא יש אינסטינקטים טובים – את ילדת, את הרגשת את התינוק זז ובועט, את מחוברת לתינוק בצורה מופלאה, אבל היגיון בריא, חיבור ותחושות בטן יש גם לאבא. לכן, אל תחשבי שרק את יודעת מה הכי טוב עבור התינוק. שתפי גם את בן הזוג, התייעצי איתו, קבלי החלטות לגבי התינוק יחד איתו במשותף. דווקא בגלל שהוא לא סובל מכאבים והורמונים משתוללים ואולי פחות מרוכז בעצמו, הוא יוכל, אולי, "לקרוא" את התינוק ולהבין את צרכיו טוב יותר.
2. ביקורים – מחוץ לתחום –  מנהג ישראלי ידוע הוא לבקר את היולדת מיד לאחר הלידה בלי לברר אם היא מעוניינת שיבקרו אותה. המנהג נובע מהרצון לספק את יצר הסקרנות של המבקר שנוטה לחשוב, איך לא, רק על עצמו. אל תתביישי להגיד לכל הסובבים אותך שאת לא מעוניינת בביקורים – לא בבית ולא בבית החולים – גם אם מדובר במשפחה קרובה. כנ"ל לגבי שיחות טלפון ארוכות ומייגעות עם כל מיני דודות שממש חשוב להן לדעת באיזו פתיחה הגעת לחדר הלידה ולמי התינוק דומה. אס אם אס או תשובה בסגנון: "אנחנו מתרגלים לתינוק החמוד וכשנתאושש נשמח להזמין אתכם", היא מקובלת בהחלט. זה הזמן לנצל את הבמה כדי להגיד לכל הקוראים שלי: תנו ליולדת קצת ספייס. אם היא לא ביקשה באופן מפורש שתבואו לבקר – אל תבואו.

הורים עובדים עם ענבר קאהן מייסדת 'הקופסא'

אני זוכרת מעט מאוד רגעים מהילדות שלי. בעיקר אני זוכרת הרבה מאוד שעמום. כשאני חושבת על זה, אולי הסיבה שאני זוכרת כל כך מעט היא כי לא עשיתי הרבה? כשהפכתי לאמא נשבעתי שאעשה את כל מה שאני יכולה כדי לסקרן ולהעשיר את עולמם של הילדים שלי, כדי שלהם יהיו הרבה זכרונות טובים וגם כדי שהם יהפכו למבוגרים מתעניינים ומעניינים. כמובן שיהיו להם גם רגעי שעמום ואין שום דבר רע בבטלה, אבל חשוב לי שהם יהיו ילדים שלא מפסיקים לשאול, לחקור ולגלות ורק דרך ההתנסויות שאני אעניק להם, הם יהפכו לכאלה.
כששוחחתי עם ענבר קאהן, אמא לשניים מראשון לציון ומייסדת 'הקופסא', קיבלתי רוח גבית לשאיפות שלי ושמחתי לדעת שיש מי שעמל רבות כדי לאפשר להם להתגשם.