כל האמהות, גם המשקיעות וגם השוקעות, ראויות להערצה. גם לאמא שמג'נגלת בין קריירה מצליחה, ארבעה וילדים ומתחזקת גוף של באדי בילדרית, וגם לאמא לאחת שעובדת במשרה חלקית וטוחנת שוקולד מול המסך בזמנה הפנוי (היוש!) – מגיעה מדליית זהב. זהב אמיתי, לא גולדפילד.
אז כולנו נאמבר וואן, אבל יש כמה אמהות שאם נתמודד מולן, אנחנו נקטוף רק את המקום השני והמכובד. (לא לא, אנחנו לא בתחרות, ולא במרוץ אבל מי לא משווה את עצמה מידי פעם לאחרות?). הנה 4 האמהות שמעוררות בי הערצה והשראה
ניקול ראסמוסן היא אמא עיוורת לארבעה ילדים חמודים. היא איבדה את מאוד עיניה לפני שהילדים שלה נולדו. בהתחלה היא חשבה שיחד עם הראייה היא איבדה גם את החלום להיות אמא, אבל מהר מאוד החליטה שהנכות שלה לא תעמוד בדרכה להורות. בבלוג שלה היא מספרת על חיי היום-יום שלה, מתארת את האתגרים המיוחדים, ובעיקר כותבת המון על המאכלים הטעימים שהיא מבשלת, ומסתבר שלא צריך לראות כדי לבשל טוב.
מריה פון טראמפ. אם השם הזה גורם לכם לזמזם את השיר "הדברים שאותה משמחים", אתם בכיוון הנכון. הברונית פון טראמפ אימצה את שבעת ילדיו של קפטן גיאורג פון טראמפ האלמן לאחר שנישאו, (על זה בלבד מגיעה לה מדליה בצבע כלשהו) וביחד נולדו להם 3 ילדים נוספים. בתקופת השפל הגדול, המפחה איבדה את נכסיה והברונית רתמה בהצלחה את כשרונם המוזיקלי של ילדי המשפחה כדי לצאת מהבור הכלכלי אליו מעדה המשפחה. הפ החלו להופיע ביחד על במות, זכו בפרסים בתחרויות שירה ויצאו למסע הופעות ברחבי אירופה.
כשהנאצים השתלטו על אוסטריה ב-1938, הברונית הוציאה אותם לאיטליה ואחר-כך לארה"ב, שם ההצלחה נמשכה. הסיפור שלה, כמו שהבנתם מהרמז איתו התחלנו, היווה השראה למחזמר המוצלח "צלילי המוזיקה".
מישל דאגר היא אמא ל-19 והיא לא סגרה את הבאסטה. תינוק מספר 20 צפוי להגיח לאוויר לעולם בעוד מספר חודשים, נכון למועד כתיבת שורות אלה. קורותיה של המשפחה תועדו היטב במשך מספר שנים במסגרת תוכנית ריאליטי. כיום התוכנית לא משודרת, אבל אפשר לעקוב אחרי בני המשפחה באתר האינטרנט שלהם, בדף הפייסבוק ובאמצעות חשבון האינסטגרם. אז נכון, היא לא עושה הכל לבד, אבל רק על 19 (כמעט 20) לידות, מגיעה לה להיכלל בפוסט הזה :).
משפחת דאגר בהרכב מלא (מתוך חשבון האינסטגראם של המשפחה)
אמא תרזה – לא היו לה ילדים, אבל החיים שלה מראים שלאמהות יש כמה פירושים, לא רק פירוש ביולוגי.
אגנס ג'ונקסה בויאג'ו. זהו שמה האמיתי של הנזירה האלבנית שהקדישה את חייה לתמיכה באזרחיה העניים של הודו. כבר בגיל 12 היא הבינה מה הייעוד שלה, ובגיל 18 היא עזבה את בית הוריה כדי להגשים אותו, הצטרפה למנזר ונשלחה לפעילות מסיונרית בהודו. היא פעלה למען תושביה העניים בכלכותה, והעניקה להם טיפול רפואי, בגדים וקורת גג. אחרי כמעט 20 שנות פעילות, היא הקימה מסדר משלה לתמיכה וטיפול בחלשים. הפעילות גדלה והתרחבה לרחבי העולם, ובשנת 1979 הוענק לה פרס נובל לשלום.
אמא בע"מ 